ערבות הדדית
בחזון שלנו החברה הישראלית היא חברה בה אזרחי ישראל ערבים זה לזה.
לא כל אחד כלפי בני המגזר שלו או קבוצת הדומים לו, אלא כולם כלפי כולם, כחברה.
כפי שכתבנו, הערבות ההדדית צומחת מתוך חמלה, אבל הערבות ההדדית, שמקורה בחמלה ובהכרת וקבלת האחר, מוכרחה להיות אבן יסוד בחברה שלנו.
אנו צריכים להבין שחברה שבה מעגל האחריות של אזרחיה מסתיים באזרח ובמשפחתו, היא חברה חולה שלא יכולה להחזיק את עצמה לאורך זמן ולכן עלינו לשאוף להרחיב את מעגל האחריות גם כלפי הקהילה והחברה כולה ולגבש את ההבנה שאנחנו אחראים לא רק לעצמנו אלא גם לסובבים אותנו.
מיוחס להלל הזקן המשפט:
| "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני"
השאלה המרכזית שנהוג לקחת מהציטוט הזה היא - ״אם אין אני לי מי לי?״, משמע - אדם צריך לדאוג לעצמו, לקרוביו וכו׳, אין ספק שזה נכון.
אבל החלק השני והפחות מוכר, חשוב אף יותר - ״וכשאני לעצמי מה אני?״, משמע - לאחר שאדם דאג לעצמו, כאשר אדם כבר עמד על דעתו ועל כוחו, מה הוא בחר להיות? איזה אדם?
הפתגם הזה מתאר בצורה מדויקת ומתומצתת את המעבר בין האחריות והערבות כלפי עצמנו ומעגלינו הקרובים, אל האחר והכלל, וכך עלינו לפעול כחברה.
אם נבין כחברה שאנחנו ערבים לכל מי שחי איתנו תחת אותו בית משותף שנקרא מדינת ישראל יהיה לנו קל יותר להכיל רעיונות כמו צדק חלוקתי, כמו כלכלה צודקת יותר, כמו העדפה מתקנת ורכיבים נוספים של חברה צודקת שגם אם לעיתים נראים לא משתלמים או לא הוגנים, הם חלק בלתי נפרד מבניית חברה חזקה וצודקת לאורך זמן.
