
חירות
בחזון שלנו החברה הישראלית חורטת על דגלה את ערך החירות.
חירות היא אחת מאבני היסוד של דמוקרטיות מתקדמות, לא בכדי הדרישה של המוחים כבר במהפכה הצרפתית (בשלהי המאה ה-18) הייתה:
| ״חירות, שוויון, אחווה״.
ערך החירות טומן בחובו הרבה יותר מחופש תנועה או חופש ביטוי, הוא כולל את הזכות של כל אדם לעצב את חייו ואת משפחתו כראות עיניו, לממש את שאיפותיו ולבחור את אמונתו ודרכו בעולם באופן שבו הוא רואה לנכון, ובלבד שאינו פוגע בחירותם של אחרים.
תחת ערך החירות עלינו לשאוף לכבד את חופש הדת של כל אזרח אך באותה נשימה לכבד את החופש מדת שכל אזרח זכאי לו.
את החופש של כל אזרח להקים משפחה ובית עם מי שיבחר, את חופש התנועה וחופש הביטוי, את חופש העיסוק ועוד.
ככלל, כדמוקרטיה בריאה ומשגשגת נשאף למינימום התערבות של המדינה בחירויות של האזרח כל עוד הן אינן מגיעות לנקודה שהן יכולות לסכן או לפגוע בזהותה של המדינה או באזרחים אחרים.
חשוב לזכור שערך החירות לא עומד בפני עצמו. גם הוא, כמו אחרים, סינרגטי לסל הערכים אשר ממנו נרקם חזון זה, מאפשר אותם ומעצים אותם. דווקא בתוך חברה שבה יש לאזרח חירות על מחשבתו ועל פעולותיו, קל יותר להצמיח אחריות ומעורבות אזרחית, קל יותר לחזק את המוסר ולהניע אזרחים לקחת חלק פעיל בעיצוב החברה והמרחב הציבורי מתוך בחירה ולא מתוך ציות עיוור.
לדוגמה - חיזוק חופש הביטוי. לכאורה אפשר לחשוב שהבעת דעות מנוגדות לנרטיב המקובל מחלישות את החברה ופוגעת ״בחוסן הלאומי״, אבל בחברה שמבינה את חשיבות החירות בכלל וחופש הביטוי בפרט, ההיפך הוא הנכון. היכולת של החברה להכיל את הדעות השונות, לחדד את הקצוות ולהתמודד עם הביקורת והמגוון, דווקא זה הטיט והמלט שבונה חברה חזקה ומלוכדת יותר.