בחזון שלנו אזרחי ישראל הינם אזרחים פעילים ומעורבים בנעשה בחברה הישראלית.

אזרחות פעילה ומעורבת היא אחד המפתחות החשובים לחברה דמוקרטית בריאה. כל אזרח אחראי לא רק לגורלו האישי אלא גם לעתידה של החברה והמדינה. לא מספיק להרגיש חמלה כלפי עוולות שנעשות לאחרים. גם לא מספיק להרגיש ערבות הדדית או לשאוף למצוינות, משום שבסופו של דבר אם אנחנו, האזרחים שמרכיבים את החברה הישראלית, לא נבין שעלינו  להיות מעורבים ולקחת חלק פעיל בעשייה חברתית ואזרחית רציפה, השינוי לא יקרה והצעידה למציאות טובה יותר לאור החזון שלנו תיוותר פנטזיה בלבד.

כפי שכתב הרצל בספרו האלמותי אלטנוילנד:

| ״אם תרצו אין זו אגדה... ואילו אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות״

וכמעט שבעים שנה אחרי, כתב יענק׳לה רוטבליט בשיר לשלום:

| ״אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום״

וכך עלינו לנהוג. כדי להביא את השינוי המיוחל ולשמור על חברה בריאה, בטוחה ומשגשגת עלינו להיות מעורבים.

עלינו לחנך ולגדל אזרחים פעילים, ערניים, שאכפת להם ושמבינים שהם צריכים לקחת חלק, להביע עמדה, לקדם, להתנדב, להתנגד כשצריך.

יותר מידי שנים חשבנו שאחריות ומעורבות חברתית מסתכמת בהליכה לקלפי כל כמה שנים, אבל האמת היא שזה הרבה מעבר לכך. הדמוקרטיה שלנו לא מובנת מעליה, המוסר והערכים של החברה שלנו לא מובנים מאליהם, כל דבר טוב שנרצה לשמר או לשפר דורש מאיתנו מעורבות ואחריות אזרחית.

אין ספק שיש הרבה מקום לתקווה, השנים האחרונות חשפו בפנינו חברה אזרחית מדהימה, נחושה, שמוכנה לקחת חלק ולהיאבק, שמוכנה לבנות ולשנות, ואת ההישג הזה עלינו לשמר ולהרחיב.

למעלה משני מיליון ישראלים יצאו להפגין למען הדמוקרטיה לפחות פעם אחת מינואר 2023 ועד אוקטובר 2023. מדובר בלמעלה מ-20% מאזרחי ישראל בכלל ולמעלה מ-40% מאזרחי ישראל הבוגרים.

חשוב להבין - אין למספרים האלו אח ורע לא בהיסטוריה של מדינת ישראל ולא בהיסטוריה של מדינות אחרות בעולם. המעורבות האזרחית הזו היא סימן מעודד לבאות, היא סימן לכך שלא אבדה תקוותנו, שיש ציבור עצום שמוכן לעשות מעשה, לפעול, להקדיש זמן ומשאבים לטובת המדינה.

במאבק נגד ההפיכה המשטרית האחריות והמעורבות הללו הוכיחו את עצמן. מול ממשלה עם רוב מוצק של 64 (שהפך לאחר מכן לרוב של 68, בעיקר בגלל אוזלת יד של האופוזיציה) שלא עוצרת באדום, הציבור בישראל הצליח לעצור את מרבית מהלכי ההפיכה המשטרית, הצליח לעצור את הפיכת מערכת המשפט לזרוע כנועה של הרשות המבצעת, הצליח למנוע חוקים משולחי רסן כמו פסקת ההתגברות ומהלכים בעלי אופי דיקטטורי או פיטורים של היועצת המשפטית לממשלה וראש השב״כ משיקולים פוליטיים גרידא ועוד. ברור שלא בכל המקרים ההתעוררות הזו חוותה נצחונות, אבל היא בהחלט הצליחה ובגדול ובעיקר סיפקה צוהר לעתיד, לפוטנציאל.

זו האחריות שלנו להמשיך לפתח ולחזק את ״השריר״ שנקרא - אחריות ומעורבות חברתית כלפי הנעשה במדינה ולזכור שלחיות בחברה דמוקרטית חזקה, שמכבדת כל אדם ובונה עתיד משותף זו לא רק זכות, אלא גם חובה. זו חובה שדורשת מאיתנו לקחת חלק בבניין הבית ולזכור שזה הבית של כולנו, ושכבעלי בית יש לנו זכויות וחובות - חוקיות אבל גם, ואולי בעיקר, אזרחיות.