חמוצים

איך יכול להיות שמחנה שלם של חמוצים וחמוצות לא מפסיק לקטר על כמה רע כאן ואיזה אסון הממשלה הזו, בזמן שהאבטלה בשפל, נראה שלאנשים יש כסף לבלות ולא רק לחיות, הבורסה עולה ועולה והמלחמה הצליחה להחליש את חזבאללה וחמאס מעל המצופה? (נכון, יש את החטופים ו״הותר לפרסום״, אבל זה תמיד באשמת הצד השני או רבין).

אילוסטרציה

נתניהו אדם מדויק. הוא שלף את המילה חמוצים האפקטיבית, כי היא נותנת לכל מי שמסתכל מעבר להיום שם שמאפשר לתומכים שלו, וגם לאנשים אחרים, להיתלות בנוחות המיידית ולבטל את ההתראות המהבהבות מפני הסכנות העתידיות. הסחה מושלמת פועלת הרבה יותר חזק מטיעונים המתחילים ב״נכון, אבל...״.

אז איך מתמודדות אחרי קרוב ל-15 שנים של קיטורים על יוקר המחיה שלא הביאו לשום תוצאה, אחרי אינספור נבואות זעם שלא מתממשות ואפילו לא באות לידי ביטוי בשוק ההון המתיימר לצפות פני עתיד?

לא מוותרות. זורקות ״עוגן לעתיד״. ממחישות כמה טוב יותר יכול היה להיות היום אם בעקבות מחאת 2011 ומאז היינו באמת משקיעים בישראלים ולא רק בחיזוק השלטון וכמה טוב עשוי להיות בעתיד אם נעשה היום את הבחירות הנכונות וכמה רע יהיה אם נבחר היום לצעוד בשביל של נתניהו.

נתניהו מחזיק ממשלה על כספים קואליציוניים, ממשלה שמורידה את שכר העובדות והעובדים בשירות הציבורי ומעלה את שכר חברי הכנסת והשרים, וזה הכסף הקטן.

ה״בייס הפוליטי״, כמו גם המילואימניקים והמפונים, מקבלים היום כסף מהמדינה שהם לא קיבלו אתמול. אבל על כל שקל שמועבר היום לטובת מגזר כלשהו יש עסקן שמקבל אתנן. המדינה משקיעה מיליונים לשכנע אתכם שנעשתה רפורמה מדהימה בתחבורה הציבורית ושהמשרד להגנת הסביבה עובד. אבל מי שמנסים להתמודד עם המגזר הציבורי מהר מאוד חווים מה קורה כשאנשי המקצוע עוזבים ואת מקומם תופסים ״מקורבים״.

נוח לנו לראות את הגידול בצריכה, את הבורסה בפריחה, את העובדה שעדיין יש לנו עבודה ולשמוע שביחד ננצח ובעזרת השם יהיה בסדר. ״עוגן לעתיד״ עוזרת להראות לאן השביל הזה מוביל.

היום קל להתעלם מהגידול בפער בין הילד שלומד תורה וזהות יהודית ובין הילדה שהוריה מממנים מכיסם חוג רובוטיקה, חוג כדורגל ושירה במקהלה. הם יגיעו לשוק העבודה רק בעוד 15 שנה. נתניהו יהיה בן 91 כשהילדים האלה יגדלו, וסביר להניח שזה כבר לא יהיה העניין שלו לטפל בבעיות העומק בשוק התעסוקה ובכלכלה. לכן זה חייב להיות העניין שלנו כבר היום. זו לא מחאה, זו קיימות, זו הבנה במה חייבות להשקיע היום בכדי שיהיה עתיד המדינה. 

כשנתניהו היום מזרים נהר של כסף לחברה החרדית כולנו נהנות לפחות מהחלק שאמנם מגיע לאנשים ולא רק לכיסים של העסקנים. בניגוד לעסקנים שם הכסף נשאר בכיסים, רוב החברה החרדית יוצאת וקונה ומגלגלת את הכסף חזרה לכלכלה. יש כאן תרומה קטנה לצמיחה בהווה, אבל משקל יתר לגרעון, כלומר לריבית שכולנו נשלם בעתיד על הלוואות המדינה המממנות את זה. המשמעות היא שנמשיך לשלם את החוב על ״האתנן״ הפוליטי שמחזיק את ממשלת הזוועות עוד שנים רבות.

שוק הדיור הוא דוגמא מדהימה לפערים שיצר לנו נתניהו בעבר, לבחירות שטובות לו ורעות לכם. למשל - הצעת חוק דיור בר השגה שהייתה מאפשרת למורה, לטכנאי, ולנהגת המונית לגור במרכז תל אביב, ירושלים, ראשון לציון, וחיפה, ולא רק לעובדי ההייטק. תחשבו איפה הילדים האלו היו היום אם הם היו הולכים לאותו בית ספר, גדלים באותה סביבה, ומדברים את אותה השפה.

עכשיו תחשבו למה כשהצעת החוק לדיור בר השגה הוגשה נבחרה תכנית חליפית של ״מחיר למשתכן״? כמה קבלנים ממרכז הליכוד ניתן היה לצ'פר? כמה קהילות ניתן היה להפריד בעיר מרוחקת, תלויה בתקציבי מדינה וללא פתרונות תחבורה?

אנשים שמחו על האפשרות לרכוש דירה חדשה, חשבו שהם מייצרים נכס לילדים אבל גילו שהם בחרו בנזיד עדשים – הם מגדלים ילדי מפתח בפריפריה כשהם יושבים בפקקים בדרך אל ומהעבודה במרכזי הערים כדי לשלם את המשכנתא. ילדים שאולי קיבלו הבטחה לירושה אבל בלי חינוך, בלי תרבות, בלי גיוון והרחבת אופקים ועם נכס שערכו בעתיד רחוק מלהיות מובטח.

הרבה יותר קל לחיות את ההווה מלחשוב על העתיד, אבל אם נצא לרגע מאזור הנוחות, אם נבחן את מה שקורה סביבנו, לא באמצעות הפרשנות של ברדוגו, נבין שבמקום לקבל שקל אנחנו מקבלים 30 אגורות. מקבלות 30 אגורות אבל משלמות ריבית על שקל. אמנם חלק קטן מהכסף מאפשר את הגדלת הצריכה ותחושה מטעה של רווחה, אבל אף אגורה לא מושקעת בהרחבת השירותים שהיינו רוצים לקבל מהמדינה: תעסוקה, דיור, בריאות, תחבורה, ביטחון. כדאי שנבין ששוחד, מרמה והפרת אמונים מחזקים את העסקנים והרבנים שמכרו את נשמתם למולך ומחלישים את הציבור את הילדים והנכדים שלנו. ואם ממש נתרכז ונעקוב אחר נתיב הכסף נבין גם שפיתוח המשק והצלת הכלכלה מחייבים את הפסקת הלחימה.